כיוון שרוב הדוקטורנטים הם דוקטורנטיות, אכתוב הפעם בלשון נקבה [גברים יקרים, עמכם הסליחה…]
"עשיית דוקטורט היא תהליך מטורף שדורש אמביציה גבוהה", כך אמר לי מנחה ותיק של דוקטורנטים.
אז מדוע נשים נורמטיביות לוקחות על עצמן את הפרויקט הארוך, המורכב, המייגע והיקר הזה? מה באמת עומד מאחורי החלטתן יוצאת הדופן?
לאורך השנים במפגשים שלי עם דוקטורנטיות, מקסימות ומעוררות השראה אחת-אחת, גיליתי את הסיבות. הן רבות ומגוונות, ואין אחת בולטת במיוחד.
בסדרת הפוסטים הזאת אני מגלה לכם אותן – אחת-אחת.
אז הנה הסיבה השישית ועוד כמה אחרונות חביבות:
סיבה 6#: כי משעמם להן
"הן עדיין מחפשות את עצמן, לא יודעות היכן הן בחיים, וניגשות לזה מתוך שעמום."
והנה עוד כמה סיבות, חלקן מוזרות במקצת, שגיליתי:
# אהבת האתגר.
# בשביל הכיף.
# תחרותיות עם מישהו אחר.
# המרצה מכריח.
זהו, הגעת לסוף הסדרה, אז מה איתך? מדוע את עושה דוקטורט או שוקלת לעשות? יש לך סיבה שלא נתקלתי בה עדיין? מוזמנת לשתף אותי כאן במייל
פספסתם את סיבה 1#? הנה היא כאן.
פספסתם גם את סיבה 2#? הנה היא כאן.
פספסתם גם את סיבה 3#? הנה היא כאן.
פספסתם גם את סיבה 4#? הנה היא כאן.
פספסתם גם את סיבה 5#? הנה היא כאן.
