כיוון שרוב הדוקטורנטים הם דוקטורנטיות, אכתוב הפעם בלשון נקבה [גברים יקרים, עמכם הסליחה…]
"עשיית דוקטורט הוא תהליך מטורף שדורש אמביציה גבוהה", כך אמר לי מנחה ותיק של דוקטורנטים.
אז מדוע נשים נורמטיביות לוקחות על עצמן את הפרויקט הארוך, המורכב, המייגע והיקר הזה? מה באמת עומד מאחורי החלטתן יוצאת הדופן?
לאורך השנים במפגשים שלי עם דוקטורנטיות, מקסימות ומעוררות השראה אחת-אחת, גיליתי את הסיבות. הן רבות ומגוונות, ואין אחת בולטת במיוחד.
בסדרת הפוסטים הזאת אני מגלה לכם אותן – אחת-אחת.
אז הנה הסיבה השנייה:
סיבה 2#: הן מחפשות אפשרויות תעסוקה משופרות מחוץ לאקדמיה
כאן הסיבה קשורה לקידום תעסוקתי ומקצועי ושיפור מצב כלכלי בזכות התואר ד"ר:
• נפתחות הזדמנויות תעסוקה חדשות עם משכורת גבוהה יותר, כגון תפקיד ניהולי.
• קידום במקום העבודה הקיים – קבלת סמכות גדולה יותר (תפקיד ניהולי), עניין רב יותר, משכורת גבוהה יותר.
• קידום מקצועי – רצון להגיע לשיא בתחום שבו הן מתמחות. רוצות להיחשב למומחיות בתחום.
לעתים קרובות מדובר בנשות החינוך, הפורמאלי והלא-פורמאלי, עיתונאיות, עובדות בנקים ומשרדים ממשלתיים, מהנדסות ועוד.
סקרנים לדעת מה הסיבה מספר 3? מבטיחה לחשוף אותה, אבל רק בפוסט הבא. טיפ-טיפה סבלנות.
פספסתם את סיבה מספר 1? אל דאגה, היא לא נעלמה לשום מקום – היא מחכה לך ממש כאן.
