כיוון שרוב הדוקטורנטים הם דוקטורנטיות, אכתוב הפעם בלשון נקבה [גברים יקרים, עמכם הסליחה…]
"עשיית דוקטורט הוא תהליך מטורף שדורש אמביציה גבוהה", כך אמר לי מנחה ותיק של דוקטורנטים.
אז מדוע נשים נורמטיביות לוקחות על עצמן את הפרויקט הארוך, המורכב, המייגע והיקר הזה? מה באמת עומד מאחורי החלטתן יוצאת הדופן?
לאורך השנים במפגשים שלי עם דוקטורנטיות, מקסימות ומעוררות השראה אחת-אחת, גיליתי את הסיבות. הן רבות ומגוונות, ואין אחת בולטת במיוחד.
בסדרת הפוסטים הזאת אני מגלה לכם אותן – אחת-אחת.
אז הנה הסיבה הרביעית:
סיבה 4#: כי זה הר שצריך לכבוש!
הן רואות את התואר ד"ר כהר שצריך לכבוש!
הן בעלות תפיסה שלהיות ד"ר זו פסגת השאיפות, הישג מרשים, יש בזה הילה, זה נחשב בעיניהן ליוקרתי.
"זה רק לשם השגת כבוד בתחום שבו עוסקים. זה הדימוי אצלן (ואצלם) בראש. לפעמים מתממש, לפעמים לא." כך אמר לי המנחה.
סקרנים לדעת מה הסיבה מספר 5? מבטיחה לחשוף אותה בפוסט הבא.
פספסתם את סיבה 1#? הנה היא כאן.
פספסתם גם את סיבה 2#? הנה היא כאן.
פספסתם גם את סיבה 3#? הנה היא כאן.
