כיוון שרוב הדוקטורנטים הם דוקטורנטיות, אכתוב הפעם בלשון נקבה [גברים יקרים, עמכם הסליחה…]
"עשיית דוקטורט הוא תהליך מטורף שדורש אמביציה גבוהה", כך אמר לי מנחה ותיק של דוקטורנטים.
אז מדוע נשים נורמטיביות לוקחות על עצמן את הפרויקט הארוך, המורכב, המייגע והיקר הזה? מה באמת עומד מאחורי החלטתן יוצאת הדופן?
לאורך השנים במפגשים שלי עם דוקטורנטיות, מקסימות ומעוררות השראה אחת-אחת, גיליתי את הסיבות. הן רבות ומגוונות, ואין אחת בולטת במיוחד.
בסדרת הפוסטים הזאת אני מגלה לכם אותן – אחת-אחת.
אז הנה הסיבה החמישית:
סיבה 5#: פריצת דרך אקדמית
פשוט אניח כאן ציטוטים של דוקטורנטיות:
"החלום שלי הוא להגיע במחקר שלי למסקנות שאי-אפשר יהיה להתעלם מהן".
"אני רוצה להגיע לפריצת דרך אקדמית, חידוש מחקרי משמעותי, משנה סדרי עולם."
סקרנים לדעת מה הסיבה מספר 6? מבטיחה לחשוף אותה בפוסט הבא. קצת סבלנות.
פספסתם את סיבה 1#? הנה היא כאן.
פספסתם גם את סיבה 2#? הנה היא כאן.
פספסתם גם את סיבה 3#? הנה היא כאן.
פספסתם גם את סיבה 4#? הנה היא כאן.
