השימוש המוגזם בקיצורי מילים ובראשי תיבות

שימוש בקיצורים בכתיבה האקדמית עלול לפגוע בקריאה הרהוטה של הטקסט. הקיצורים עשויים להתפרש בכמה כיוונים ולפגום בבהירות הטקסט.

על כן ההמלצה היא להמעיט ככל האפשר בקיצורים ובראשי תיבות ולהשתמש בהם רק כשהקיצור מילים בעברית  ידוע ומקובל, והשימוש בו אינו מעכב את רצף הקריאה. רצוי להשתמש בקיצורים רק כאשר הם מקילים על הקוראים.

הנה 8 כללים חשובים בנושא:
1. קיצור מילים בעברית, האופייניים לנושא שעוסקים בו, אך אינם ידועים לכלל הקוראים, חייבים להיכתב במלואם בפעם הראשונה שהם מופיעים בטקסט, ולהיות מלווים בצורת הקיצור בסוגריים. לאחר מכן אפשר להשתמש בקיצור בלי הסבר נוסף.
לדוגמה: אם הלומד מתקשה בבחירת הנושא, הוא יכול להיעזר בטכניקה של סיעור מוחין (סע"מ) ביחידות ובקבוצה.

2. קיצורים המופיעים בטבלאות או בתרשימים, חייבים להיות מוסברים בתחתית הטבלה או התרשים. קיצור המופיע בכמה טבלאות או בכמה תרשימים חייב להיות מוסבר בכל אחת מן הטבלאות או בכל אחד מהתרשימים שהוא מופיע בהם.

3. אין צורך לפרק קיצורים שהפכו למילה (כלומר קיצורים שהוגים או קוראים כמו מילה רגילה), ואין צורך ללוות את הקיצור בהסבר.
לדוגמה: הנ"ל, צה"ל, או"ם, תנ"ך, חז"ל (את הקיצור צה"ל הוגים צָהָל. לעומת זאת ק"ג לא הוגים קָג)

4. אין צורך לפרק ראשי תיבות וקיצורים מקובלים כגון ק"מ, ק"ג, קמ"ש אולם לעתים יש צורך להסביר אותם, אם במבוא ואם במקרא של הטבלה.
לדוגמה: קנ"מ (קנה מידה)

5. נהוג להשתמש בקיצורים בציון שמות פרטיים של אנשים (ל' כהן), בציון שמות של מקומות גאוגרפיים (יו"ש, יש"ע), בציון מילים ומונחים לטיניים (.vs) ובציון מראי מקום (ע"ע או עמ').

6. אין להתחיל משפט בצורת קיצור.

7. אין לקצר את המילה "מספר" אלא לפני ספרה ממשית.
לדוגמה: "זוהו מספר מאפיינים" אך "מאפיין מס' 2 היה חשוב".

8. ככלל רצוי להימנע משימוש בראשי תיבות.
דוגמאות:
כתוב: על פי    ולא: עפ"י
כתוב: על ידי    ולא: ע"י
כתוב: אף על פי כן    ולא: אעפ"כ
כתוב: אחר כך    ולא: אח"כ
בית המשפט    ולא: ביה"מ
בית הספר    ולא: ביה"ס
כתוב: אם כן    ולא: א"כ

מעוניין לקבל טיפים נוספים?

היכנס לכאן וקבל גישה מיידית ובחינם לספר האלקטרוני שכתבתי ובו טיפים נוספים וכלים לשדרוג הטקסט האקדמי.