בפוסט זה קיבצתי למענך שלושה כללים חשובים בכתיבה נכונה וברורה של משפט בעבודה האקדמית ובטקסט האקדמי בכלל.
1# נושא ונשוא יד ביד
המשפט הוא יחידת הכתיבה הבסיסית. משפט תמיד יכיל:
א. נושא (מי? מי עושה הפעולה? במי מדובר? מה? במה מדובר?)
ב. נשוא (מה נאמר על הנושא? מה מחדשים עליו? מה הנושא עושה?)
דוגמה: הגנום האנושי מכיל 22 זוגות כרומוזומים אוטוזומליים. (גנום אנושי = נושא; מכיל = נשוא)
2# זהות נושא ברורה
יש להקפיד שזהות הנושא במשפט תהיה ברורה, ועדיף לכתוב בלשון פעיל ולהימנע עד כמה שאפשר משימוש בלשון סביל, המעודדת ערפול.
למשל:
במקום: בנושא זה נטען כי… (נטען = סביל, מי טען? לא ברור, ולכן המשפט מעורפל)
יש לכתוב: החוקרים, ד"ר הברמן וד"ר כהן, טענו כי… (טענו = פעיל, כעת ברור מיהו הטוען)
3# הבעת רעיון מקיף באמצעות מילות קישור
בעיקרון יש להימנע ממשפטים ארוכים ומורכבים ולהעדיף תמיד ניסוח משפט פשוט מבחינה תחבירית, אלא אם המשפט העיקרי נותר סתום, או לא מובן בלי חלקים טפלים.
כך אפשר לחבר כמה משפטים (משפט מחובר, כל משפט נקרא איבר) באמצעות מילות קישור לשם הבעת רעיון מקיף יותר: להוספה או להשלמת רעיון או תמונה, להבלטת ניגוד בין איבר לאיבר או למטרת ביאור או הנמקה.
דוגמאות מטקסטים אקדמיים:
באמצעות מילות הקישור "כלומר", "זאת אומרת", "דהיינו", "לשון אחר", "במילים אחרות", "מכאן אתה למד", "מלמד ש-", אפשר להשלים רעיון או תמונה, לבאר או לנמק.
- ביצוע השיטות יביא לתוצאות דומות לאלו של הטיפול התרופתי, דהיינו למחיקת הזיכרון ולמניעה של "נפילה" לסמים ולאלכוהול.
- המחקרים של פרופ' גורדון עסקו בתאי גזע עובריים, כלומר תאים פלוריפוטנטיים שבודדו מעובר וגודלו במעבדה.
מילות הקישור "לפיכך", "על כן", "לכן", "נמצא ש-" וכדומה יציינו מסקנה ותוצאה מן האיבר הראשון.
- חשדו של פרופ' פראני עלה כאשר שם לב שהספר כתוב בסגנון המסורת הבבלית ולא האירופית, ולפיכך הוא היה חייב להיות עתיק.
מילות הקישור "לעומת זאת", "אולם", "ואילו", "ובניגוד לכך" וכדומה יציינו ניגוד מן האיבר הראשון.
- השונות בדנ"א בין היהודים גדולה מאוד, ולעומת זאת יש קווי דמיון גנטיים בין יהודים לבין אנשים הנחשבים ללא-יהודים
מעוניין לקבל טיפים נוספים?
היכנס לכאן וקבל גישה מיידית ובחינם לספר האלקטרוני שכתבתי ובו טיפים נוספים וכלים לשדרוג הטקסט האקדמי.
תודה רבה על הטיפים