האם בטקסט אקדמי ראוי להשתמש בכינוי הרומז 'זה' בתפקיד אוגד?
אוגד (כינוי נסתר)
בעברית יש משפטים שמניים (אין בהם פועל) שבהם בין הנושא לנשוא בא כינוי גוף הנסתר הוא (או: היא, הם, הן) שנקרא אוגד. האוגד מתאים במין ובמספר לנושא. במשפט שמני המנוסח בזמן עבר או עתיד יבוא הפועל 'היה' בנטיותיו ובהתאמה למין ולמספר של הנושא.
דוגמאות מטקסטים אקדמיים:
• תיארוכן של מסורות מדרש בודדות הוא מלאכה קשה.
• שליטה על טמפרטורת המים המקוררים ביתר היא בעלת משמעות עליונה בתהליכים טבעיים וטכנולוגיים כמו הורדת משקעים, הישרדות של בעלי חיים ומניעת התגבשות קרח בעת שמירת מזון.
• כדי להבטיח מכנה משותף סביר למדינות המדגם קבעתי שכולן יהיו חברות ב-OECD.
• עולם הדרשות היה עשיר ומגוון ממה שמתגלה בקובצי המדרשים שלפנינו.
אוגד (כינוי רמז)
יש שכותבים משפטים שמניים עם כינוי הרמז 'זה' בתפקיד אוגד (ללא קשר למין ולמספר של נושא המשפט).
דוגמאות מטקסטים אקדמיים:
• "לִקשֹר" זה רמז לפסוק שממנו לומדים על הקמע: "ותקשרנו לנערותיך".
• מדינות מתפתחות לא נכללו משום שנושא הפיצויים על ירידת ערך זה בבחינת מותרות, וחלק ניכר מהמקרקעין בכלל אינם מוסדרים.
• הסוג הראשון זה סינדרום ההתבצרות.
יש מומחי לשון המסתייגים משימוש זה, אחרים טוענים שכיוון שבלשון חז"ל נעשה שימוש ב'זה' כאוגד, הדבר אפשרי גם בימינו.
האקדמיה ללשון העברית לא קבעה תקן בנושא, אך היא מציינת שהשימוש ב'זה' אופייני ללשון הדיבור, ואם רוצים להתאים את הניסוח למשלב גבוה יותר, שיש בכתיבה האקדמית למשל, מומלץ להחליף את 'זה' באוגד 'הוא', 'היא', 'הם', 'הן'.
במקרים אחרים אפשר פשוט לשנות את מבנה המשפט. למשל במקום הניסוח "לצום זה חשוב" אפשר לנסח 'הצום חשוב' או 'חשוב לצום' או 'צום הוא דבר חשוב'.
על כן, כיוון שאנו עוסקים בכתיבה אקדמית, את המשפטים לעיל אפשר לשנות כך:
• "לִקשֹר" הוא רמז לפסוק […] או: המילה "לִקשֹר" היא רמז לפסוק […]
• מדינות מתפתחות לא נכללו משום שנושא הפיצויים על ירידת ערך הוא בבחינת מותרות, וחלק ניכר מהמקרקעין בכלל אינם מוסדרים.
• הסוג הראשון הוא סינדרום ההתבצרות.
רוצים לקבל טיפים נוספים לכתיבה נכונה של הטקסט האקדמי שלכם?
היכנסו לכאן וקבלו אוסף עשיר של טיפים לשוניים לכתיבה נכונה, שימנעו הורדת נקודות חשובות בהערכת עבודתכם או צרו קשר עם עלי דפנה
