איך כותבים את ביטוי הקישור: עם זה או עם זאת? בזכר או בנקבה?
הקפדנים שבסטודנטים כותבים 'עם זה' (בזכר). למשל: עם זה התודעה ההיסטורית היהודית המודרנית, ובמיוחד הזיכרון הקולקטיבי הישראלי, מאופיינים ביחס מסויג ואמביוולנטי כלפי צפת, ואף בהתעלמות ממנה.
אבל אי-אפשר לפסול את המקבילה שלו (בנקבה): 'עם זאת'.
כבר בלשון המקרא מביעים רמיזות סתמיות הן בכינוי הזכר 'זה' הן בכינוי הנקבה 'זאת'.
בעברית החדשה יש העדפה ברורה לכינוי 'זאת' בביטויים שהתקבעו, כגון 'בכל זאת', 'למרות זאת', 'לעומת זאת', 'זאת ועוד'.
בביטויים אחרים משמשת המקבילה 'זו' (האופיינית ללשון חז"ל): 'גדולה מזו', 'יתרה מזו'.
אולם בשימוש החופשי ברמיזות סתמיות נהוג הכינוי 'זה', כגון "זה לא יכול להיות", "זה מה שקרה", "מה זה?"
נחזור ל'עם זה'/'עם זאת' – בעברית החדשה חל מעבר חד מ'עם זה' ל'עם זאת', ודבר דומה קרה עם הצירופים 'לעומת זה' ו'לעומת זאת'.
מה הסיבה לכך?
ייתכן שהשימוש היום-יומי בכינוי 'זה' גרם לכינוי 'זאת' להישמע גבוה ומלומד יותר, וכך הוא התקבע בביטויים האופייניים ללשון הכתובה, כולל הלשון האקדמית הכתובה.
ומה בנוגע לביטוי: יחד עם זה/זאת? האם הוא תקני בכלל?
לצד 'עם זה' ו'עם זאת' משמשים היום גם הביטויים הארוכים יותר 'יחד עם זה' ו'יחד עם זאת', אבל יש שמסתייגים מהשימוש בהם כיוון שיש בהם בעצם כפילות מיותרת. "יחד" = זה עם זה, בצוותא, בחבורה אחת, ולכן היא מייתרת את המילה "עם".
אז מדוע יש לכותבים רבים צורך להוסיף ל"עם זאת" את ה"יחד"?
כמו במקרה של 'זה' ו'זאת', גם כאן ייתכן שזה נשמע להם גבוה יותר ואקדמי יותר. אולי ככל שהביטוי ארוך יותר, כך הוא נשמע לסטודנטים גבוה יותר ומדגיש יותר את החשיבות שהם מבקשים להקנות לדבריהם. זה דומה לנטייה של סטודנטים לכתוב בעבודה האקדמית שלהם את המילים "בכדי" ו"על מנת" במקום "כדי" הפשוטה; את המילה "באם" במקום לכתוב "אם"; וגם את הצירוף "במידה ש" במקום "אם".
לסיכום, שמרו על הכתיבה האקדמית שלכם תמציתית, פשוטה וברורה כמו שהיא אמורה להיות, והפחיתו במילים שאינן מוסיפות דבר לכוונתכם.
רוצים לקבל טיפים נוספים לכתיבה נכונה של הטקסט האקדמי שלכם?
היכנסו לכאן וקבלו אוסף עשיר של טיפים לשוניים לכתיבה נכונה, שימנעו הורדת נקודות חשובות בהערכת עבודתכם או צרו קשר עם עלי דפנה.
