האם מותר לדוקטורנט להשתמש ב-AI בכתיבת הדוקטורט?

השאלה הזאת עולה יותר ויותר בשיחות שאנחנו מנהלים עם סטודנטים וחוקרים. לעתים היא נשאלת ישירות, לעתים היא מסתתרת מאחורי שאלה אחרת לגמרי. ולמרות שיש לה צלצול של שאלת "מותר-אסור", התשובה רחוקה מלהיות פשוטה.

 

מה אומרים המוסדות האקדמיים על שימוש ב-AI?

המציאות היא שאין עמדה אחידה. מוסדות אקדמיים שונים בישראל ובעולם נמצאים בתהליך של גיבוש עמדות, ורבים מהם עדיין לא פרסמו מדיניות ברורה וסופית. חלק מהם אוסרים על כל שימוש ב-AI ביצירת תוכן אקדמי, חלק מהם מתירים שימוש מסוים בתנאי שהסטודנט מציין זאת במפורש בעבודה, וחלק נמצאים באמצע, מגבשים כללים ומנסחים נהלים שעדיין משתנים.

הדבר הראשון שדוקטורנט צריך לעשות הוא לבדוק את המדיניות של המוסד שלו ושל המנחה שלו, ולא להסתמך על שמועות בנוגע למה מותר ומה אסור. אם המדיניות אינה ברורה, מומלץ לשאול ישירות.

 

מה אנחנו בעצם שואלים כשאנחנו שואלים: האם מותר להשתמש ב-AI?

הדיון על AI בכתיבה אקדמית הוא לרוב דיון על מה בעצם מהווה את "עבודתו של הכותב". בכתיבה אקדמית, ובפרט בדוקטורט, מה שנבחן הוא לא רק המוצר הסופי אלא גם תהליך החשיבה, היכולת לפתח טיעון מחקרי, לנתח ממצאים ולהגיע למסקנות מקוריות. כל אלה, כמעט בהגדרה, חייבים להיות של הכותב.

 

אבל כתיבה אקדמית היא לא דבר אחד. יש הבדל עצום בין 3 שימושים אלה ב-AI:

1. שימוש ב-AI לתרגום מאמר מאנגלית לעברית כדי לסייע בסקירת הספרות.
2. שימוש ב-AI לניסוח מחדש של פסקה שכבר נכתבה על ידי הסטודנט.
3. שימוש ב-AI לכתיבת פרק שלם של הדוקטורט כשהתכנים, הטיעונים והמסקנות מגיעים מה-AI עצמה.

שלוש הדוגמאות האלה שונות זו מזו בתכלית מבחינה אתית ומבחינת היושרה האקדמית, גם אם כולן עונות על ההגדרה הכללית "שימוש ב-AI בכתיבה".

 

הסיכון המעשי שלא תמיד מדברים עליו בשימוש ב-AI

מעבר לשאלה האתית יש גם שאלה מעשית: מה קורה אם משתמשים ב-AI ואחר כך מגלים את הבעיות?

AI עושה שגיאות בעברית אקדמית, שגיאות ספציפיות ומזוהות, שמנחים ובוחנים מנוסים יודעים לאתר. היא ממציאה מקורות ביבליוגרפיים ו-DOI שלא קיימים, מקורות שנראים אמיתיים עד שבודקים אותם. היא כותבת במשלב גבוה ומלאכותי שנשמע שונה מהכתיבה של האדם שכתב את שאר העבודה. ומעל לכול, הכלים לזיהוי טקסט שנוצר ב-AI, משתפרים בקצב מהיר.

דוקטורנט שמגיש עבודה שחלקים ממנה נכתבו ב-AI, ואחר כך מתגלים בה מקורות שאינם קיימים או דפוסי כתיבה שאינם עקביים עם שאר העבודה, עשוי לעמוד בפני שאלות שעליהן יתקשה לענות.

 

המסקנה המאוזנת – עריכה אנושית לטקסטים אקדמיים ש-AI יצרה

AI היא בסך הכול כלי, וככל כלי, השאלה איננה אם להשתמש בו אלא איך ולמה. שימוש ב-AI לאיתור מקורות, לתרגום, לארגון ראשוני של מחשבות, הוא שימוש שונה לחלוטין משימוש בה לכתיבת הטקסט עצמו. הגבול בין הדברים אינו תמיד ברור, לכן שאלו את עצמכם שאלה אחת פשוטה: האם הטיעון המחקרי, הניתוח והמסקנות הם שלי, גם אם הניסוח עבר עיבוד?

אם התשובה היא כן, ואם המוסד מתיר שימוש כזה, הצעד הבא הוא לוודא שהטקסט שיצא מה-AI עבר עריכה אנושית מקצועית שתנקה אותו מהדפוסים האופייניים לכתיבת AI ותעמיד אותו בסטנדרט האקדמי הנדרש.

בדיוק לשם כך פיתחנו את השירות החדש שלנו: עריכה אנושית לטקסטים אקדמיים ש-AI יצרה. הצוות שלנו מאומן לזהות ולתקן את הדפוסים האופייניים לכתיבת AI בעברית, לבדוק כל מקור ביבליוגרפי ש-AI ציינה, ולהביא את הטקסט לרמה שעומדת בדרישות האקדמיות המחמירות. בבסיס מלווה אותנו עיקרון אחד קבוע: לעולם לא נזין את הטקסט שלכם לשום כלי AI.

לפרטים נוספים ולהצעת מחיר לחצו כאן.

 

ואם אתם רוצים להבין לעומק אילו שגיאות ספציפיות AI עושה בעברית אקדמית, מוזמנים להוריד את המדריך החינמי שלנו בנושא מכאן.

 

להצלחתך האקדמית,

דפנה גלייזר.