צורות נטייה רבות של פעלים מגזרת ל"א (שבהם האל"ף היא האות האחרונה של השורש, למשל: ק-ר-א, מ-ל-א, ד-כ-א, ק-נ-א, ר-פ-א, ו-ד-א) דומות לצורות של פעלים מגזרת ל"י (שבהם היו"ד היא האות האחרונה של השורש, למשל: ק-ו-י/ה, ב-נ-י/ה, ר-א-י/ה, ח-נ-י/ה).
כדי למנוע בלבול קבעה האקדמיה ללשון העברית שפעלים מגזרת ל"א נוטים כמו הפעלים הרגילים (גזרת השלמים).
גזרת השלמים כוללת את השורשים שבנטייתם נכתבות ונשמעות כל שלוש אותיותיהם (כגון השורש סד"ר).
אז איך נכון יותר לכתוב: למלא או למלות, לרפא או לרפות, לדכא או לדכות, וידאה או וידתה?
הצורות הנכונות הן:
לְמַלֵּא (כמו לְסַפֵּר. ולא: לְמַלּוֹת), לקנא, לדכא, לבטא, לרפא, לטאטא (ולא: לקַנות, לְדַכּוֹת, לבַטות, לרַפות, לטאטות – שדומות לצורות בגזרת ל"י).
מְמֻלָּא (כמו מְשֻׁמָּר, ולא: ממולֶא), מְדֻכָּא (ולא: מדוכֶּא).
הִתְמַלֵּא (כמו התלבש, ולא: הִתְמַלָּא), הִתְרַפֵּא (ולא: התרפָּא)
מִלֵּאתִי (ולא: מִלִּאתִי), מִלֵּאתָ (ולא: מִלִּאתָ).
מִלֵּא (ולא: מִלָּא שמחקה את צורת נִקָּה מגזרת ל"י), קינֵא, ייבֵּא, ביטֵא, ריפֵּא, וידֵא, טאטֵא.
מִלְּאָה (ולא: מִלְּתָה), רִפְּאָה (ולא: רִפְּתָה), וִדְּאָה (ולא: וִדְּתָה).
מְמֻלָּא (ולא: ממולֶא), מדוכָּא, מבוטָא, מחוטָא, מיובָּא.
יְמֻלָּא (ולא: ימולֶא), יבוטָא, יחוטָא.
דוגמאות מטקסטים אקדמיים:
• בספרות הרוסית הועלו על נס כמה משוררים, מפושקין ועד נקרסוב, שגילמו את החיבור העמוק לחוויות הקיבוציות המרכזיות של העם בעבר ובהווה עם היכולת לבטא אותן ביטוי מורכב. (ולא: לבטות אותן)
• חשיבותו של המשפט היא ביכולתו הייחודית למלא תפקידים חברתיים מורכבים, הכוללים הכוונת התנהגות, יישוב סכסוכים, הגנה על החירות, על הסדר הציבורי ועל זכויות האדם, וקביעת סמכויות השלטון תוך כדי צמצום החשש שייעשה בהן שימוש לרעה. (ולא: למלות תפקידים)
• אחד המנגנונים החשובים ביותר בגוף להגנה מפני סרטן הוא תכונתו לדכא התמרה ממאירה. (ולא: לדכות התמרה)
• הארמית מילאה גם תפקידים אחרים בהשבתה של העברית לחיים החדשים. (ולא: מילתה תפקידים).
• שפות עיליות הן אינטואיטיביות למדיי ומנסות לבטא את הדרך שבה מתכנת חושב. (ולא: לבטות את הדרך)
רוצים לקבל טיפים נוספים לכתיבה נכונה של הטקסט האקדמי שלכם?
היכנסו לכאן וקבלו אוסף עשיר של טיפים לשוניים לכתיבה נכונה, שימנעו הורדת נקודות חשובות בהערכת עבודתכם או צרו קשר עם עלי דפנה.