מאז אירועי ה-7 באוקטובר 2023 יותר ויותר אנשים מרגישים צורך עמוק לכתוב. יש מי שרוצה לפרוק, יש מי שרוצה לזכור, ויש מי שרוצה להשאיר אחריו עדות לעצמו, למשפחה או לדורות הבאים.
יש שתי דרכים עיקריות לכתיבת סיפורים אמיתיים: דרך אחת היא בסגנון של סיפור אישי, שבו יש רגש וזרימה; דרך אחרת היא בסגנון תיעודי, מדויק ועובדתי. ואפשר לשלב בין שני הסגנונות.
הבחנה נכונה בין שני הסוגים חשובה, היא יכולה לעזור לכם לבחור את הדרך הנכונה לכם.
מהו סיפור אישי?
סיפור אישי הוא טקסט שמסופר מהעיניים שלכם, מנקודת המבט והתפיסה שלכם. הוא מתמקד בחוויה הפנימית, כלומר איך הרגשתם, מה עבר עליכם, מה היה משמעותי בעבורכם.
הוא יכול לכלול מחשבות, רגשות, דיאלוגים, זיכרונות חלקיים או אפילו סצנות דמיוניות (אם הן משרתות את הסיפור).
הוא לא מחויב לדיוק בכל פרט ופרט אלא לנאמנות לאמת הרגשית.
למשל: "כשהאזעקות התחילו, הלב שלי כבר ידע. זה לא היה עוד בוקר רגיל. הילדים התעוררו מהבכי שלי, לא מהרעש."
מהו תיעוד?
תיעוד שואף להיות מדויק, עובדתי וכרונולוגי. הוא עוסק בשחזור של מה קרה, מתי, איפה, מי היה נוכח, מה בדיוק נאמר או נעשה.
בתיעוד יש פחות מקום לפרשנות ויותר מקום וחשיבות לסדר, לזמנים ולנתונים.
תיעוד מתאים למי שרוצה להשאיר עדות היסטורית ברורה, מסודרת, שניתן להסתמך עליה.
למשל: "ביום שבת ה-7.10.2023 בשעה 6:35 נשמעה אזעקה ראשונה ונכנסנו לממ"ד. היינו חמישה בבית. ב-7:20 שמענו קולות ירי וצעקות בערבית."
ומה נכון לכם?
אין תשובה אחת נכונה ויש גם דרך שלישית והיא לשלב בין סיפור אישי לתיעוד. זאת אומרת לכתוב את העובדות ולשזור בהן רגש, לתאר את הרצף הכרונולוגי ולתת מקום למה שהרגשתם בתוכו.
העיקר הוא למצוא את הסגנון שמאפשר לכם להרגיש אמיתיים, נינוחים ונכונים לכתוב.
רוצים להוציא לאור את סיפור החיים שלכם או ספר זיכרונות ולא בטוחים איך?
בין אם אתם נמשכים לכתיבה סיפורית-רגשית ובין אם חשוב לכם תיעוד מדויק ומסודר, אני מזמינה אתכם להיעזר בליווי מקצועי, נעים ואישי.
באתר שלי תוכלו לקרוא בהרחבה על תהליך כתיבה ועריכה של סיפורי חיים וזיכרונות.
