לכתוב בשביל הדור הבא

מי ירצה לקרוא את מה שעברתי? זו אחת המחשבות שעולות אצל אנשים שחושבים לכתוב את סיפור חייהם או לתעד אירוע חשוב בחיי המשפחה: עלייה לארץ, הקמת עסק, מחלה שהסתיימה בטוב, בית שנבנה מאפס. הם מרגישים שהסיפור שלהם קטן, שאחרים עברו דברים מרתקים יותר, או שאף אחד לא יתעניין בו.

אבל חשבו על זה לרגע: הילדים הקטנים היום במשפחה, יגדלו מחר. נכדים שעוד לא נולדו, ישבו יום אחד מול תמונה ישנה וישאלו: "איך היה אז? מה הרגשתם? מה עשיתם?". אם לא נכתוב, הם יקבלו רק שברי סיפורים שעברו מפה לאוזן, בלי הקול, בלי הפרטים ובלי הרגשות של מי שהיה שם.

ספרי ההיסטוריה יספרו מה קרה בעולם – רק אתם יכולים לספר איך זה היה אצלכם!

 

אז איך כותבים סיפור חיים בשביל הדור הבא? הנה 6 טיפים פשוטים:

 

1# כתבו לאדם אחד מסוים

קל יותר לכתוב כשיודעים למי פונים. בחרו ילד, נכד או נכדה, או מישהו שעוד לא נולד, וכתבו כאילו אתם יושבים איתו בסלון. הנה כמה משפטי פתיחה שיכולים לעזור:

"יקרים שלי, אני רוצה שתדעו איך נראו הימים ההם…"

"כשתגדלו מספיק כדי להבין, אולי תרצו לדעת ש…"

 

2# תארו את הפרטים הקטנים של היומיום

מה היה על השולחן בארוחת שישי? איזה שיר התנגן ברדיו? איך נראה הרחוב שגדלתם בו? מה היה הריח בבית של סבתא? מה עשיתם בכל יום אחרי בית ספר? פרטים שנראים לכם היום מובנים מאליהם יהיו בעוד שלושים שנה אוצר, והם אלה שיגרמו לקורא להרגיש שהוא היה שם.

 

3# הסבירו גם את מה שנראה לכם ברור

איך התקשרתם עם חברים לפני שהיו טלפונים ניידים? כמה עלה קילו עגבניות? איך נראה יום העבודה שלכם? מה שהיה יומיום עבורכם, יצטרך הסבר עבור מי שיקרא אחריכם. כתבו כאילו הקורא לא הכיר את התקופה, כי הוא באמת לא יכיר.

 

הנה עוד כמה שאלות לדוגמה שיסקרנו מאוד את הדור הנוכחי לגבי הדור שלך:

• איך מצאתם כתובת של מקום שמעולם לא הייתם בו, בלי ווייז ובלי גוגל מפות?
• איך שמעתם מוזיקה? על תקליט, קלטת או ברדיו? יכולתם להאזין לשיר האהוב עליכם בכל רגע ובכל מקום?
• איך צילמתם תמונות ומתי ראיתם איך הן יצאו?
• איך שילמתם חשבונות והסדרתם עניינים בבנק או בדואר?
• איך נראה יום לימודים בבית הספר שלכם, ומה שמתם בילקוט?
• איך קיבלתם חדשות על מה שקורה בעולם, ומה הייתה שעת החדשות המשפחתית?
• מה עשיתם בשעות הפנאי שלכם כשלא היו טלוויזיה בכל בית ומסכים בכל יד?
• מה היו המשחקים ברחוב או בחצר?
• איזה סוגי ממתקים היו אז?

 

4# כתבו מה הרגשתם, לא רק מה קרה

עובדות אפשר למצוא בכל מקום, אבל את הרגשות שלכם רק אתם יכולים להעביר. אחרי כל אירוע שתיארתם, הוסיפו משפט אחד:

"באותו רגע הרגשתי…"

"מה שהכי הפתיע אותי באותו יום היה…"

 

5# רשמו תאריכים, שמות ומקומות

מי היה איתכם, באיזו שנה, באיזו עיר או שכונה. אלה אולי נראים פרטים טכניים, אבל בעוד שנים הם יאפשרו למשפחה לשחזר את הסיפור ולחבר אותו לסיפור המשפחתי הרחב.

 

6# אל תחכו לרגע המושלם

לא צריך לכתוב ספר שלם כדי להשאיר משהו אחריכם. עמוד אחד, מכתב קצר או רשימה של כמה זיכרונות הם כבר מתנה. אפשר להתחיל השבוע בפסקה אחת ולהוסיף עוד כשיתאים לכם.

 

לסיכום, אתם לא צריכים לדעת בוודאות מי יקרא. מספיק לדעת שיום אחד מישהו ירצה. סיפורים שלא נכתבו נעלמים עם הזמן, וסיפורים שנכתבו הופכים לירושת חיים, מתנה שאי אפשר לקנות בשום מקום. ותזכרו: אתם לא צריכים לדעת לכתוב, אתם רק צריכים לרצות לספר.

 

רוצה תהליך מסודר שיעזור לך להשאיר את הסיפור שלך לדורות הבאים?

הכנתי עבורך מדריך חינמי:

4 הפעולות שאתה חייב לעשות כדי להוציא לאור את סיפור חייך המרתק

עם צעדים פשוטים שיעזרו לך להתחיל, לארגן חומרים ולהתקדם בקצב נכון.

להורדת המדריך החינמי לחצו כאן.

לחיי סיפור חייך המרתק,

דפנה.