לאחרונה עשיתי סקר בקרב לקוחותיי הדוקטורנטים על תקופת הדוקטורט ואתגריה. במקביל ראיינתי מנחים של דוקטורנטים וקיבלתי מהם את נקודם מבטם על הנושא.
אחד הדברים שסקרנו אותי לשאול היה מדוע בכלל קם אדם בבוקר ומחליט לעשות דוקטורט? מיהם אותם סטודנטים שמחליטים לקחת על עצמם פרויקט מפרך וארוך טווח זה ומה מניעיהם?
אז ככה, גיליתי 5 "סוגים" של דוקטורנטים:
1# הדוקטורנט "הקלאסי" – זה שחולם לעשות קריירה אקדמית ועובר מתואר ראשון, לשני ולשלישי (ברציפות, בדרך כלל). אלה רוצים להתקדם לתפקידים אקדמיים בכירים במכללות ובאוניברסיטאות.
2# המעוניינים בקידום במקום העבודה – כלומר, לקבל משכורת גבוהה יותר, סמכות רבה יותר ולשפר את מעמדם הכלכלי. פעמים רבות מדובר באנשי חינוך, הפורמאלי והלא-פורמאלי, עיתונאים, עובדי בנקים ומשרדים ממשלתיים ומהנדסים.
3# לשם השגת כבוד – זה הר שצריך לכבוש! הם בעלי תפיסה שלהיות ד"ר זו פסגת השאיפות, הישג מרשים, יש בזה הילה, זה יוקרתי. לשם השגת כבוד בתחום שבו עוסקים.
4# שעמום – הם עדיין מחפשים את עצמם וניגשים לכך מתוך שעמום, הם צריכים עוד אתגר בחיים, חלקם עושים זאת בשביל הכיף.
5# והקבוצה המפתיעה ביותר (אותי לפחות…) היא פנסיונרים – מדובר במעין "תופעונת" שמתרחבת משנה לשנה, שנשים וגברים בשנות ה-70-60 לחייהם בישראל, חוזרים לספסל הלימודים אחרי שנים רבות, עם הפרישה, וזאת "בשביל הנשמה".
לרוב, אין להם יומרות לקריירה אקדמית, לפחות לא בהתחלה. מדובר באנשים שחלמו כל חייהם ללמוד תואר שלישי בתחום מסוים, שהם מאוד אוהבים.
וכדברי אחד הדוקטורנטים-הפנסיונרים שענה: "ומה יהיה כתוב על המצבה שלי?" לשאלה: "מדוע אתה רוצה לעשות דוקטורט?"
בסקר שעשיתי שאלתי שאלות מעניינות אחרות:
מהם האתגרים הגדולים בכתיבת דוקטורט?
מהם התסכולים הגדולים שחווים הסטודנטים בתקופה זו?
ולבסוף, לא פספסתי הזדמנות פז זו ואספתי למענכם מהדוקטורנטים והמנחים שלהם, בכבודם ובעצמם, כמה טיפים יקרי ערך לאיך לעבור את המסע בקלות רבה יותר, מהר יותר ובהצלחה!
את כל אלה ועוד קיבצתי בדו"ח מקיף אחד. מעוניין לקרוא את הדו"ח המלא?
הכניסה לדו"ח מכאן.
