ניקוד מילים בעברית הוא מיומנות מורכבת ודקדקנית, וגם אנשים שמנקדים באופן קבוע עלולים ליפול בכמה מלכודות נפוצות.
היום נכיר 4 שגיאות פופולאריות שרבים עושים, וכיצד להימנע מהן:
1# חילופים אקראיים בין קמץ לפתח
טעות נפוצה במיוחד היא ההחלפה בין קָמץ (a ארוך) לפַתח (a קצר), כלומר כותבים מנקדים אות מסוימת בפתח או בקמץ באקראי ובלי להבין שיש כללים ברורים לשימוש בהם.
דוגמאות:
- יש לכתוב כָּתַב כשמדובר בפועל (בניין קל), כַּתָּב – איש המקצוע (ובסמיכות: כַּתַּב = הַכַּתָּב של-), וכְּתָב – מערכת הסימנים הגראפיים (ובסמיכות: כְּתַב = הַכְּתָב של-).
- יש לכתוב נִגְמַר (זמן עבר), נִגְמָר (זמן הווה), נִגְמַרְנוּ, נִגְמָרִים, נִגְמְרָה, לְהִגָּמֵר, אֶגָּמֵר, גְּמָר (שם עצם בנפרד. ובסמיכות: גְּמַר = הַגְּמָר של-).
בלבול דומה קורה גם בין זוגות סימני הניקוד האחרים שלהם יש הגייה זהה: צירה וסגול, חולם חסר וחולם מלא, חיריק חסר וחיריק מלא, שורוק וקובוץ.
2# היעדר דגש באותיות גד"ת
רבים שוכחים לכתוב דגש (קל) באותיות גד"ת בראש מילה ואחרי שווא נח. הסיבה לכך היא ככל הנראה שהדגש לא נשמע באותיות אלו, כלומר באותיות אלו אין הבחנה בהגייה כשהן מודגשות וכשהן אינן מודגשות.
דוגמאות:
טעות: תַפְקִיד, נכון: תַּפְקִיד (תי"ו מודגשת בראש מילה).
טעות: גְלִידָה, נכון: גְּלִידָה (גימל מודגשת בראש מילה).
טעות: הַפְגָנָה, נכון: הַפְגָּנָה (גימל מודגשת אחרי שווא נח).
טעות: דִמְדוּמִים, נכון: דִּמְדּוּמִים (דל"ת מודגשת בראש מילה ואחרי שווא נח).
3# היעדר חטפים
כותבים רבים אינם יודעים מתי מנקדים בחטפים (חטף-פתח, חטף-סגול, חטף-קמץ). החטף הוא תחליף לשווא המופיע לרוב באותיות הגרוניות אהח"ע, ובצורתו הוא הרכב של השווא עם אחת מן התנועות פתח, סגול, קמץ (קטן).
דוגמאות:
יש לכתוב אֲנִי (גוף ראשון) ולא: אָנִי או אַנִי.
חֲלָקִים ולא: חָלָקִים או חַלָקִים.
אֱלֹהִים ולא: אֶלֹהִים או אֵלֹהִים.
נַעֲלַיִם ולא: נַעָלַיִם או נַעַלַיִם.
נֶהֱרַס ולא: נֶהֶרַס או נֶהֵרַס.
4# ניקוד זהה בנפרד ובנסמך
כותבים אינם מודעים לכך שבמקרים רבים במעבר מצורת נפרד לסמיכות תנועת קמץ הופכת לפתח.
דוגמאות:
מֶרְכָּז (צורת הנפרד), מֶרְכַּז = הַמֶּרְכָּז של- (צורת הנסמך).
דָּג (צורת הנפרד), דַּג = הַדָּג של- (צורת הנסמך).
כְּפָר (צורת הנפרד), כְּפַר = הַכְּפָר של- (צורת הנסמך).
חשוב לציין כי גם תוכנות הניקוד האוטומטיות נוטות לעשות טעויות במקרים האלה. זאת בעיקר כיוון שהן מתקשות להבין את ההקשר והמשמעות של הנכתב. לעומת זאת, מנקד אנושי מקצועי מביא איתו הבנה עמוקה של השפה, כלליה והקשריה, ויודע להימנע מהמלכודות הנפוצות הללו.
