אחת הטעויות השכיחות ביותר שסטודנטים עושים בעבודות האקדמיות שלהם, היא אי-התאמה בין מילים במין (זכר/נקבה) ובמספר (יחיד/רבים). הטעות שכיחה במיוחד במשפטים הארוכים.
3 מקרים קלאסיים שבהם קורית הטעות בקלות:
א. ריחוק בין הפועל לשם (בין הנשוא לנושא): הנושא והנשוא במשפט, שצריכים להתאים במין ובמספר, רחוקים זה מזה, כלומר מפרידות ביניהם כמה וכמה מילים, ואז הקשר ביניהם נעלם מעיני הכותב.
ב. ריחוק בין אוגד לנושא שאליו הוא מתייחס.
ג. ריחוק בין מילות יחס ושייכות למילה שאליה מתייחסות.
להלן כמה דוגמאות בלוויית הסברים:
1# היעדרן של דרכי תעבורה נוחות ואמצעי-קשר עיכבה (יש לתקן ל:עיכב) את הפצתן של ידיעות בקרב יהודי תימן.
הסבר:
הפועל "עיכבה" רחוק מאוד מהשם "היעדרן", שלו הוא אמור להתאים. למילה "היעדר" צורף כינוי השייכות החבוּר "אָן" שמתייחס למילה "דרכי" (מין נקבה). לעומת זאת המילה "עיכב" מתייחסת לגרעין של המילה "היעדרן" כלומר למילה "היעדר" (מין זכר). לכן הפועל צריך להיות בזכר ולא בנקבה.
2# דור המייסדים האשכנזי סבר שאחד התנאים המוקדמים להצלחתה של התנועה הציונית הלאומית הוא חיבורו של העם אל התרבות האירופית.
הסבר:
הפועל "סבר" מתאים במין ומספר לשם "דור" שלו הוא מתאים, כלומר "הדור סבר". ההתאמה היא לנסמך "דור" שבצירוף הסמיכות "דור המייסדים", ולא לסומך "המייסדים", ולכן אין לכתוב: דור המייסדים סברו.
האוגד "הוא" מתאים למילה "אחד", הרחוקה ממנו מאוד. כנ"ל, יש להתאים את האוגד לנסמך "אחד" ולא לסומך "התנאים".
3# פירוש המשמעות המצומצמת של חזון מדינה הכולל את שלושת המרכיבים – הייחוד היהודי, הדמוקרטיה וזכויות האדם – הוא: חירות מְרַבִּית של החברה להחליט על פרטי ההסדרים הנהוגים בה ודרכי המימוש שלהם, מהותיים ומוסדיים, כל עוד מתקיימת השאיפה לכוון את ההסדרים הללו כך שיעלו בקנה אחד עם שלושת מרכיבי החזון.
הסבר:
האוגד "הוא" מתאים למילה "פירוש", הרחוקה ממנו מאוד.
המילה "פרטי" בצירוף הסמיכות "פרטי ההסדרים" מתאימה למילה "שלהם" שבהמשך המשפט.
בצירוף המילים "הנהוגים בה" המילה "בה" מתייחסת למילה "החברה" שממוקמת מרחק-מה לפניה.
4# החוקרת הדגישה כי הציונות – כאידאולוגיה וכתנועה – לא חרטה אף פעם על דגלה את סיסמת הפציפיזם. עם זאת, עד שלב מאוחר בהתפתחותה לא תפס הכוח במובנו הפיזי מקום מרכזי בהשקפת עולמה.
הסבר:
במקרה זה למילה "הציונות" שבתחילת הקטע יש שלושה כינויי שייכות (דגלה, התפתחותה, עולמה). שימו לב כי השניים האחרונים מופיעים במשפט אחר, כלומר לא במשפט שבו מופיעה המילה "הציונות".
לסיכום, אני ממליצה שבמהלך הכתיבה, ובמיוחד העריכה של המשפטים הארוכים, בכל הנוגע להתאמת מין ומספר התמקדו בפעלים, באוגדים (הוא, היא, הם…), במילות היחס והשייכות (בי, בו, שלו, שלהם, עמם…), בדקו היטב לאיזו מילה מסוימת הם מתייחסים ואז ודאו שהם מתאימים להם במין במספר.
בהצלחה!
ערב טוב גב' דפנה
כהרגלך שוב רעננת וחידשת לנו דברים
שחשוב מאוד לדייק בהם.
בברכת שנה טובה ומתוקה
תודה. שנה טובה לכולם!
"שבהם קורית הטעות" – האמנם?
שורש קר"ה, בניין קל, זמן הווה, נקבה יחידה – קורית?
להבנתי זה צריך להיות קורָה. כמו בונָה, קונָה, רואָה, חונָה ושאר הפעלים של גזרת נלי"/ה בבניין קל.
שלום.
"מקרים קלאסיים שבהם קורית הטעות בקלות"
קורית? להבנתי, בבניין קל לגזרת נל"י/נל"ה, בזמן הווה נקבה יחידה יש הטיה בודדת. היא עם ה' בסוף המילה והעיצור שלפני מנוקד בקמץ. כגון, חונָה, בונָה, רואָה, קונָה. כך גם קורָה.
לא?
אנדרי שלום, בדקתי ומצאתי ששתי האפשרויות תקינות: קורית וקורה.
שלום רב, בדקתי ומצאתי ששתי האפשרויות תקינות: קורית וקורה.
רציתי לשאול לגבי מין האוגד- בהתאם לנושא או לנשוא?
שימור לקוחות אינו/אינה משימה פשוטה? מה נכון?
האוגד צריך להתאים לנושא במין ומספר, ולכן: שימור לקוחות אינו משימה פשוטה.