איך כותבים את האותיות מנצפ"ך בסוף ראשי תיבות?

ישנם ראשי תיבות שמסתיימים באותיות מנצפ"ך, שלהן שני אופני כתיבה: כתיב סופי או לא-סופי.

השאלה היא האם יש לכתוב את האותיות האלה (בסוף המילה) בכתיב הסופי שלהן (ם, ן, ץ, ף, ך) או בגרסה הרגילה הלא-סופית שלהן (מ, נ, צ, פ, כ)?

 

הנה הכללים:

 

מתי כותבים מנצפ"ך סופיות?

כשראשי התיבות מבוטאים כמילה ממש.

למשל:
אָבָּ"ךְ (אטומי, ביולוגי, כימי) – הוגים את ראשי התיבות כמילה: abach
בָּגָ"ץ (בית המשפט הגבוה לצדק) – הוגים את ראשי התיבות כמילה: bagats
שַׁכְפָּ"ץ (שכבת פיצוץ) – הוגים את ראשי התיבות כמילה: shachpats
נַדְלָ"ן (נכסי דלא ניידי) – nadlan
קָבָּ"ן (קצין בריאות הנפש) – kaban
תָּנָ"ךְ (תורה, נביאים, כתובים) – Tanach
עַבָּ"ם (עצם בלתי מזוהה) – abam
רַמְבָּ"ם (ר' משה בן מיימון) – rambam
צִי"ם (צי ימי מסחרי) – tsim

יוצא דופן:

כאשר האות האחרונה היא כ או פ ההגויות בדגש, כותבים אות לא-סופית.

למשל:
חַ"כּ (חבר כנסת) – chak
שַׁבַּ"כּ (שירות ביטחון כללי) – shabak
צָמַ"פּ (צוות, מחלקה, פלוגה) – tsamap
רָסַ"פּ (רב סמל פלוגתי) – rasap
מוֹ"פּ (מחקר ופיתוח) – mop

 

מתי כותבים מנצפ"ך לא-סופיות?

כשהמילים המקוצרות נקראות במלואן כמו הצירוף המקורי או כשקוראים את האותיות המרכיבות אותן בשמן.

למשל:
מ"מ (מפקד מחלקה) – קוראים את האותיות: מֵם מֵם.
מ"כ (מפקד כיתה) – קוראים את האותיות: מֵם כָּף.
נ"צ (נקודת ציון) – קוראים את האותיות: נוּן צָדִי.
***
אח"כ (אחר כך) – קוראים כמו הצירוף המקורי: אחר כך.
ס"מ (סנטימטר) – קוראים כמו הצירוף המקורי: סנטימטר.
מו"מ (משא ומתן) – קוראים כמו הצירוף המקורי: משא ומתן.
חוה"מ (חול המועד) – קוראים כמו הצירוף המקורי: חול המועד.
פו"פ (פנויים ופנויות) – קוראים כמו הצירוף המקורי: פנויים ופנויות.

 

רוצים לקבל טיפים נוספים לכתיבה נכונה של הטקסט האקדמי שלכם?

היכנסו לכאן וקבלו אוסף עשיר של טיפים לשוניים לכתיבה נכונה, שימנעו הורדת נקודות חשובות בהערכת עבודתכם או צרו קשר עם עלי דפנה.