כתיבה אקדמית היא סגנון כתיבה רשמי המשמש במוסדות אקדמיים ובפרסומים אקדמיים (מאמרים בכתבי עת וספרים אקדמיים ועוד). סטודנטים צריכים לכתוב את עבודות המחקר שלהם לפי כללים אקדמיים ונורמות מסוימות בתחום התוכן, המבנה והסגנון.
אילו סוגי טקסטים אקדמיים יש?
אנשי מחקר כותבים בעיקר טקסטים המיועדים לפרסום, כגון מאמרים לכתבי עת, פרקים באסופות, דו"חות וספרים.
סטודנטים כותבים בעיקר טקסטים שהם מטלות כתיבה אקדמיות, למשל:
מסה/מאמר: חיבור עיוני עצמאי קצר.
מאמר/עבודת חקר: חקירה מעמיקה יותר המבוססת על מחקר עצמאי.
תזה/דוקטורט: פרויקט הגמר הגדול שנערך בסוף התואר.
הצעת מחקר: מתווה של נושא פוטנציאלי ותוכנית לעבודה עתידית או פרויקט מחקר.
סקירת ספרות: סינתזה ביקורתית של מחקר קיים בנושא מסוים.
דו"ח מעבדה: כתיבת המטרות, השיטות, התוצאות והמסקנות של ניסוי מעבדה.
ביבליוגרפיה מוערת: רשימת הפניות למקור עם תיאור קצר או הערכה של כל מקור.
לדיסציפלינות השונות יש סדרי עדיפויות שונים מבחינת דרישות הכתיבה. במדעי הטבע יש חשיבות מכרעת לדיווח ברור ומדויק על השיטות והתוצאות; במדעי הרוח מתמקדים בבניית טיעונים משכנעים באמצעות שימוש בהוכחות טקסטואליות. עם זאת, בכתיבה אקדמית יש עקרונות מפתח מסוימים שנועדו לסייע בהעברת מידע ביעילות. בין אם המטרה שלך היא לעבור את התואר, להגיש מועמדות ללימודי תואר שני או לפתח קריירה אקדמית, כתיבה יעילה היא מיומנות חיונית.
בפוסט זה קיבצתי כמה כללי "עשה" ו"אל תעשה" בכתיבה אקדמית.
אל תעשה בכתיבה אקדמית!
כתיבה מסורבלת ורבת מלל
סטודנטים רבים חושבים שכתיבה אקדמית אמורה להיות מורכבת וארוכה, אבל לא כך הדבר: יש לשאוף לכתיבה תמציתית וישירה ככל האפשר.
אם אפשר למחוק מילה או להחליף אותה במילה פשוטה יותר בלי לשנות את משמעות המשפט, כדאי לעשות זאת. הימנעו מחזרות מיותרות, החליפו צירופים ארוכים במילה אחת, קצרו ככל האפשר.
לדוגמה:
לא-אקדמי: במהלך חודש ינואר בשנת 2015 נערכו 10 ראיונות.
אקדמי: בינואר 2015 נערכו 10 ראיונות.
כתיבה בנימה אישית
בדרך כלל כתיבה אקדמית מנסה להימנע מלהיות אישית מדי. מידע על הכותב יכול להיכנס בחלקים מסוימים, כגון "דף התודות", אך הטקסט צריך להתמקד ברובו במחקר עצמו.
אין לפנות ישירות לקורא באמצעות כינויי גוף שני (אתה, את, אתם, אתן). במקום זאת אפשר להשתמש בכינוי סתמי או בביטוי מכליל חלופי.
לדוגמה:
לא-אקדמי: אתם, אנשי החינוך, יכולים לבנות סביבה לימודית מפרה יותר.
אקדמי: אנשי חינוך יכולים לבנות סביבה לימודית מפרה יותר.
בעבר השימוש בכינויי גוף ראשון (אני, אנחנו) היה אסור בכתיבה אקדמית, אך הוא מקובל יותר ויותר בתחומים רבים. מומלץ לבדוק מה מקובל בתחום המחקר שלכם.
אם בכל זאת בחרתם להתייחס לעצמכם, זה חייב להיות מסיבה טובה, כגון רצון לתאר מה עשיתם במהלך המחקר, אבל הימנעו מהכנסת המחשבות והרגשות שלכם באופן שרירותי.
לדוגמה:
לא-אקדמי: לדאבוני, לצערי, לשמחתי, לדעתי, אני חושב ש… אני אוהב/לא אוהב.
אקדמי: עקבתי אחר… ערכתי ראיונות עם… ניתחתי את… אני טוען ש… אני מקווה להשיג…
כתיבה רגשית ומוגזמת
טקסט אקדמי שונה מטקסט ספרותי, עיתונאי או שיווקי. נכון שגם בטקסט אקדמי מנסים לשכנע, אולם סגנון הכתיבה העיתונאי/ספרותי/שיווקי אינו מתאים בהקשר האקדמי. בכתיבה אקדמית יש להימנע מפנייה לרגש ומכתיבת טענות מליציות-בומבסטיות, מטרתה להעביר באופן ברור רעיונות, מידע וטיעונים ולא לעורר תגובה רגשית. היצמדו לטיעונים ספציפיים ומבוססים שאתה יכולים להוכיח, ואל תגזימו בטיעון.
לדוגמה:
לא-אקדמי: המחקר בוחן את התפשטות המחלות האיומה בכמה אזורים עמוסים לעייפה בקניה.
אקדמי: המחקר בוחן את התפשטות המחלות בכמה אזורים צפופים בקניה.
לא-אקדמי: זיגמונד פרויד היה ההוגה הגדול ביותר בתקופה המודרנית, והשפעתו על כל תחום הרוח שלאחר מכן הייתה קולוסלית.
אקדמי: זיגמונד פרויד היה אחד ההוגים הידועים ביותר בתקופה המודרנית, והשפעתו על כל תחום הרוח שלאחר מכן הייתה ניכרת.
עשה בכתיבה אקדמית!
לשון רשמית ואובייקטיבית
מטרתה של כתיבה אקדמית היא להעביר מידע באופן אובייקטיבי, לבסס טיעונים על הראיות שאותן שוקלים, ולא על הדעות והתפיסות המוקדמות של הכותב. כל הטענות צריכות להיתמך בראיות רלוונטיות.
כדי למנוע הטיה חשוב להציג את עבודתם של חוקרים אחרים ואת תוצאות המחקר שלך בצורה הוגנת ומדויקת, לתאר בבירור מהי המתודולוגיה שלך ולהיות כן לגבי מגבלות המחקר שלך.
הסגנון הרשמי והאחיד בכתיבה אקדמית מבטיח שמחקרים יוצגו בשיטתיות בטקסטים שונים, וניתן להעריך אותם באופן אובייקטיבי ולהשוות אותם למחקרים אחרים.
המשלב המתאים לטקסט אקדמי הוא משלב עיוני גבוה – יש להימנע משימוש בשפה לא-רשמית שיש בה סלנג, קלישאות, לשון דיבור, לשון מליצית, פתגמים, קיצורי מילים, ראשי תיבות וכדומה.
לדוגמה:
לא-אקדמי: ה-UV הקצרות נבלעות בעיקר באוזון הנוצר כבר במרומי האטמ' מן החמצן של האוויר העליון.
אקדמי: הקרניים העל-סגולות הקצרות נבלעות בעיקר באוזון הנוצר כבר במרומי האטמוספרה מן החמצן של האוויר העליון.
לשון ברורה ומדויקת
חשוב להשתמש בלשון ברורה ומדויקת כדי להבטיח שהקורא ידע בדיוק למה אתם מתכוונים. לשם כך צריך להיות ספציפי ככל האפשר ולהימנע משפה מעורפלת.
לדוגמה:
לא-אקדמי: אנשים התעניינו בדבר הזה כבר הרבה זמן.
אקדמי: מומחי איכות הסביבה התעניינו בתופעת הפליטה של מזהמי אוויר על ידי מפעלי תעשייה לפחות 10 שנים.
כשאתם מעלים את הטענות שלכם, חשוב להימנע ממילות הסתייגות כגון "אולי" (זה אולי יכול לרמוז ש…), "אפשרי", "ייתכן" כיוון שזה עלול ליצור רושם שאינכם מאמינים בטיעונים שלכם. בחרו מילים שיעבירו באופן מדויק וישיר את כוונתכם.
לשון מקצועית ספציפית
בכתיבה אקדמית מרבים להשתמש במונחים ספציפיים מתחום המחקר שבו כותבים, כיוון שהיא מכוונת בדרך כלל לקהל של חוקרים אחרים בתחום. עם זאת, יש להשתמש במונחים כדי להפוך את הכתיבה לתמציתית ומדויקת יותר, ולא כדי להפוך אותה למורכבת יותר.
מתי הכי נכון להשתמש במונח מקצועי?
- כאשר הוא מעביר מידע בצורה מדויקת יותר ממונח דומה שאינו מקצועי.
- כאשר סביר להניח שהקורא מכיר את המונח.
- כאשר המונח נמצא בשימוש נפוץ בקרב חוקרים אחרים בתחומך.
לשון ממוקדת ומובנית היטב
טקסט אקדמי הוא לא רק אוסף של רעיונות על נושא מסוים – צריך שתהיה לו גם מטרה ברורה. לרוב מתחילים עם שאלת/טענת מחקר ומשתמשים בה כדי לפתח טיעון ממוקד. יש להכניס רק מידע רלוונטי למטרה שלך.
לצורך ארגון הרעיונות יש ליצור מבנה לוגי וקוהרנטי בשלוש רמות: מבנה הטקסט כולו, מבנה הפִסקה ומבנה המשפט.
מבנה הטקסט כולו:
- כולל הקדמה ומסקנות.
- מחולק לפרקים ותתי-פרקים שבראשם כותרות ברורות.
- המידע מוצג בסדר הגיוני.
מבנה פסקה:
- מתחילים פסקה חדשה כשמתחילים רעיון חדש.
- כל פסקה פותחת במשפט שהוא נושא הפסקה.
- מקשרים בבירור בין הפסקאות באמצעות משפטי קישור ומילות קישור.
- כל פסקה צריכה להיות רלוונטית לטיעון/לשאלת המחקר שלך.
מבנה משפט:
- משתמשים במילות קישור כדי לבטא את הקשרים בין רעיונות שונים בתוך ובין משפטים.
- משתמשים בסימני פיסוק מתאימים כדי להימנע ממשפטים קטועים או מרצף ארוך של משפטים, שגורמים לחוסר בהירות של כוונותיך.
לשון שמציינת את מקורות המידע כראוי
כתיבה אקדמית היא שיתופית ומתבססת על מחקרים (מקורות) קודמים. הכותב משתמש במקורות (טקסטים, תצלומים, סרטים), מנתח אותם ומוכיח רעיונותיו.
מומלץ להשתמש במאגרי מידע אקדמיים ובספריית האוניברסיטה שלך כדי למצוא מקורות אמינים.
בכתיבה אקדמית הכותב חייב לציין את פרטי המקורות שמהם לקח את המידע שכתב. הווי אומר שבכל פעם שאתם מצטטים ישירות או בדרך של פרפארזה את דבריו של אדם אחר, עליכם לציין את פרטיו בגוף הטקסט וגם בסופו ברשימת מקורות מרוכזת לפי הכללים הנדרשים מכם (APA, MLA, שיקגו, כללי הציטוט האחיד במשפטים וכו').
הנה דוגמה לציון מקור לפי שיטת APA:
בגוף הטקסט: קול התלמיד אינו רק שיקוף המציאות כפי שהיא נתפסת על ידי התלמידים, אלא בעיקר כוח שמכונן ומעצב אותה במסגרת המבנים והפרקטיות השלטוניות (McLaren, 1994).
ברשימת המקורות:
McLaren, P. (1994). Life in schools: an introduction to critical pedagogy in the foundations of education (2nd ed.). white Plains, NY: Longman
יש להקפיד לכתוב את המקורות לפי הסגנון הנדרש מכם באופן עקבי ואחיד. שימו לב! אי-כתיבת המקור נחשב לגניבה ספרותית.
הנה כלי לדוגמה שבעזרתו תוכלו לבדוק אם הטקסט שלכם חוטא בגניבה ספרותית: היכנסו מכאן לבודק גניבה ספרותית
לשון תקנית ועקבית
יש להקפיד על לשון תקנית לפי הכללים של האקדמיה ללשון העברית (כללי הלשון האנגלית או לשון אחרת), חפה משגיאות כתיב והקלדה. כתיבה אחידה של מספרים, מושגים ומונחים, שמות של אנשים, מקומות, ארגונים וכו'.
אם אינכם בטוחים ביכולות הכתיבה והעריכה שלכם, ואינכם יודעים אם הטקסט שלכם מנוסח בבהירות וכתוב לפי כללי הדקדוק, התחביר והפיסוק, לחצו כאן ותקבלו דוגמת עריכה בחינם ואת כל הפרטים על שירות עריכת הלשון וההגהה שלנו לטקסטים אקדמיים.
רשימת בדיקה (צ'קליסט) לכתיבה אקדמית
רוצה לדעת אם הטקסט האקדמי שלך כתוב לפי כללי הכתיבה האקדמית הנוקשים?
