כותבים עבודה אקדמית, מאמר אקדמי, סיפור חיים או סתם מנסים לנסח משפט תקין ומגיעים לרגע שבו שואלים: בין־לאומי או בינלאומי? ביחד או בנפרד? עם מקף או בלעדיו?
האקדמיה ללשון העברית ממליצה לכתוב שמות המורכבים ממילת יחס + שֵם או מתחילית + שֵם בשתי תיבות ומקף ביניהן (ולא בתיבה אחת).
הנה כמה דוגמאות:
על־אנושי, על־זמני
תת־קרקעי, תת־משקל
בין־עירוני, בין־לאומי
חד־משמעי, חד־פעמי
דו־שיח, דו־קיום
רב־תרבותי, רב־תכליתי
קדם־צבאי, קדם־הפקה
אי־הסכמה, אי־ודאות
אל־חזור, אל־חלד
וכתמיד, יש יוצאי דופן:
יש מילים שהשתרשו בשפה כל כך עמוק, עד שכתיבה מאוחדת שלהן הפכה לנורמה, כגון אלחוטי, חדגוני.
איך מיידעים (הוספת ה' הידיעה) ומרבים (הפיכה לצורת רבים) את הצירופים בעלי התחיליות?
בעניין הזה, האקדמיה לא קבעה עמדה, כלומר כל האפשרויות נכונות…
דוגמה 1:
תת־אלוף
אפשר ליידע כך:
התת־אלוף
תת־האלוף
אפשר לרבות כך:
תת־אלופים
תתי־אלופים
תתי־אלוף
אפשר ליידע ולרבות כך:
התת־אלופים
התתי־אלופים
תתי־האלופים
תתי־האלוף
התתי־אלוף
דוגמה 2:
רב־מכר
אפשר ליידע כך:
הרב־מכר
רב־המכר
אפשר לרבות רק כך:
רבי־מכר
אפשר ליידע ולרבות כך:
הרבי־מכר
רבי־המכר
דוגמה 3:
בין־לאומי
אפשר ליידע רק כך:
הבין־לאומי
אפשר לרבות רק כך:
בין־לאומיים
אפשר ליידע ולרבות רק כך:
הבין־לאומיים
טיפ מעשי:
כשאתם מתלבטים בכתיב של צירוף כלשהו, חפשו באתר של האקדמיה ללשון העברית. גם אצלי באתר יש מגוון פוסטים בנושא כתיב נכון. חפשו כאן בבלוג שלי.
לא מצאתם? היצמדו לכתיב הנפוץ יותר בטקסטים מקצועיים ואקדמיים.
ובכל מקרה, עקביות היא כלל הזהב: בחרתם צורה אחת בטקסט שלכם, היצמדו אליה לאורך כולו.
