כתיבת סיפור אישי – מה עושים כשמפחדים מפגיעה בפרטיות?

אם עברתם חוויה מטלטלת מאז אירועי 7 באוקטובר 2023 או בכל שלב אחר של המלחמה, יכול להיות שיש לכם סיפור שמבקש לצאת.

לא מדובר בסתם רצון לכתוב או בכתיבה בשביל "החיים עצמם" אלא במשהו עמוק יותר, משהו שבוער מבפנים. זה סיפור שאתם מרגישים שהוא פשוט חייב להיות בחוץ כי הוא נושא בתוכו משמעות, השראה וערך.

אבל אז עולה לפעמים הדילמה מה לספר, מה לחשוף ומה להשאיר לעצמכם או לא לכתוב בכלל. מצד אחד יש לכם תחושה חזקה של שליחות, ומצד אחר עולים פחדים כמו חשיפת הכאב האישי, פגיעה באחרים שמופיעים בסיפור, והצפה מוגזמת של עצמכם. לכן לא קל להחליט מה להכניס לסיפור ומה לא.

 

איך מחליטים מה להכניס ומה לספר?

אני מציעה לחשוב על זה כך: אם יש סיפור שאתם מרגישים שהוא חייב להיכתב, כי הוא מעורר השראה או כי יש בו ערך תיעודי-היסטורי, אז כנראה שהסיפור הזה נועד לצאת, וחשוב לעשות את המאמץ להוציא אותו למרות הקושי.

התחושה הזאת, של דחיפות פנימית, יכולה להיות המצפן שלכם. עם זאת אפשר ורצוי לכתוב בזהירות, ברגישות ובדרכים ששומרות גם על הפרטיות שלכם וגם של אחרים.

 

הנה 4 עקרונות להתמודדות עם סוגיית הפרטיות בכתיבת סיפור אישי, סיפור חיים:

 

1# ספרו את הסיפור שלכם – לא של אחרים

תוכלו לשתף במה שחוויתם, את מה שעברתם, את מה שראיתם והרגשתם בלי לחשוף פרטים אישיים ואינטימיים של אנשים אחרים.

אם מישהו אחר מעורב, אתם יכולים להתמקד בתגובה שלכם אליו בלי לתאר את חייו הפרטיים.

 

2# שימוש בדמויות בדויות או טשטוש פרטים

במקום שמות אמיתיים אפשר לכתוב "קרוב משפחה", "שכן", "אדם אהוב".

אפשר גם לשנות פרטים מזהים כמו מקום, זמן או נסיבות אם הם לא קריטיים להבנת הסיפור.

כך אתם מגינים עליהם בלי לוותר על הליבה של החוויה שלכם.

 

3# שיתוף באישור

אם הסיפור נוגע באדם אחר באופן מהותי (למשל: טראומה, מחלה, מוות, פגיעה), אפשר לשקול לבקש את רשותו או ליידע אותו.

זה כמובן תלוי במידת הקרבה ביניכם, באופי הקשר וביכולת של הצד השני להכיל.

 

4# זכרו: מותר לעצור

אם אתם מרגישים שאתם פוגעים בפרטיות של מישהו (גם אם הוא לעולם לא יקרא את הספר) ואתם לא שלמים עם זה, ככל הנראה עדיף לעצור או לנסח אחרת.

הרגשה פנימית של ביטחון ורוגע עם מה שיצא החוצה, היא אחד המצפנים החשובים ביותר בכתיבה.

 

הנה דוגמה:

"רציתי לכתוב על אותו בוקר בקיבוץ, כששמענו את היריות מעבר לגדר.

אני זוכרת את הפנים של יוסי, שכן ותיק שלנו, שעמד בשקט מוחלט ליד הדלת ונעל אותה ביד רועדת.

הוא הציל אותנו. באמת.

אבל התלבטתי – האם מותר לי לכתוב עליו ככה? אולי הוא לא ירצה שידעו?

בסוף כתבתי: 'השכן שלנו, שתמיד היה רגוע, נעל את הדלת בפנים לבנים כמו סיד. זו הייתה הפעם הראשונה שראיתי אותו ככה.'

לא אמרתי את שמו, לא חשפתי פרטים מזהים, אבל הסיפור עבר, והלב שלי היה שלם איתו."

 

📘 רוצה להמשיך ולהבין איך להפוך את הסיפור שלך לטקסט שלם, נוגע ומדויק?

הכנתי עבורך מדריך חינמי:

 

"4 הפעולות שאתה חייב לעשות כדי להוציא לאור את סיפור חייך המרתק"

 

המדריך יעזור לך להבין איך להתחיל, מה לספר, איך לערוך ואיך לשמור על הקול האישי שלך תוך כדי.

🔹 איך לספר את הסיפור בצורה סיפורית וברורה.

🔹 איך לשלב רגש ודיוק.

🔹 איך להפוך את הזיכרונות שלך לספר משמעותי ומקצועי.

🔹 ואיך לשמור על פרטיות תוך כדי כתיבה.

 

להורדת המדריך לחצו כאן >>