איך לכתוב את סיפור החיים בלי לפחד מביקורת

"מי אני שאכתוב את סיפור החיים שלי?"

"ומה אם יקראו ויחשבו שהוא סתמי, לא מעניין?"

"ומה אם מישהו מהמשפחה או החברים ייפגע?"

"ומה אם יחשבו שאני מתבכיין?"

"ומה אם אני לא כותב מספיק טוב?"

 

הפחד מביקורת הוא כנראה המחסום הגדול ביותר בכתיבת סיפור חיים, וזה לגמרי מובן.

כי כשאתם כותבים באמת, אתם לא רק מספרים מה קרה אלא גם איך זה היה לכם, איך זה הרגיש, מה זה עשה לכם. ואז כל מילה פתאום נהיית חשופה, פגיעה, שברירית. אתם מרגישים כאילו אתם שמים את עצמכם על שולחן הניתוחים.

 

אתם לא לבד, ואתם גם לא מקולקלים.

הרבה אנשים בטוחים: "אם קשה לי לכתוב, כנראה שאני לא בנוי לזה." אבל האמת היא שזה רק סימן שאתם כותבים משהו שבאמת חשוב לכם, וזה נהדר.

גם כותבים מנוסים מודים בזה: לפעמים יותר קל לכתוב מאמר אקדמי או תוכן לאתר מאשר לספר סיפור אישי. למה? כי אין שם את ה"בפנוכו" שלכם, וכשאתם כותבים את העולם הפנימי שלכם, זה חשוף ומפחיד.

 

אז מה עושים?

הדבר הכי נכון לעשות הוא לא לחכות שיהיה לכם אומץ, לא לחכות שיום אחד זה לא יפחיד אתכם אלא לכתוב למרות הפחד כשהמטרה והסיבה לכתיבת סיפור החיים שלכם עומדות למול עיניכם כל הזמן.

כתבו בשביל עצמכם של פעם, שלא היה לו קול.

כתבו בשביל עצמכם של עכשיו, שרוצה להבין.

כתבו בשביל ילד או נכד שאולי יום אחד יקרא ויגיד: "עכשיו אני מבין אותך יותר."

 

הנה 8 טיפים שיעזרו לכם להשתחרר מהשיפוטיות:

1# כתבו במקום פרטי.

כתבו במקום שאינו נגיש לאף אחד אחר כגון בקובץ עם סיסמה, במחברת במגירה נעולה. ברגע שתורידו את איום החשיפה, הכתיבה שלכם תוכל לנשום ולזרום.

 

2# הזכירו לעצמכם: תמיד אפשר לערוך.

מצד אחד לא כל מה שתכתבו חייב להישאר. מצד שני גם קטע שנראה לכם בהתחלה "יותר מדי", יכול להפוך למדויק וחזק, אם תיתנו לו זמן.

 

3# כתבו לאדם אחד, לא לעולם כולו.

כשאתם כותבים את סיפור החיים שלכם, אל תנסו לדמיין קורא אובייקטיבי אלא תחשבו על אדם קרוב שאוהב אתכם. כתבו בשבילו כאילו אתם משוחחים איתו.

 

4# כתבו בלי כותרות.

לפעמים עצם הניסיון "למסגר" את הסיפור מלחיץ. התחילו לכתוב בלי כותרת, בלי נושא, בלי לדעת לאן זה הולך. כתבו כתיבה חופשית, ורק כעבור זמן תקראו מה יצא לכם.

 

5# אל תקראו מיד את מה שכתבתם.

כשאתם כותבים – תכתבו, כלומר אל תערכו את מה שכתבתם תוך כדי כתיבה. עצירה מתמדת כדי לקרוא ולשפוט כל שורה קוטעת את הזרימה ועלולה להציף אצלכם פחדים וספקות. חזרו לקרוא את מה שכתבתם, רק ביום אחר. בדרך הזאת יש סיכוי טוב שתקבלו את הכתוב בעיניים רכות ומכילות יותר.

 

6# כתבו כאילו אף אחד לא יקרא את זה לעולם.

ואולי באמת אף אחד לא יקרא את הסיפור שלכם לעולם, וזה בסדר גמור. כתיבה שלא נועדה לפרסום, היא הכי חופשית, וזה בדיוק מה שיאפשר לסיפור לצאת כפי שהוא.

 

7# הזכירו לעצמכם למה בכלל התחלתם.

החלטתם והתחלתם לכתוב את סיפור החיים שלכם לא כי אתם רוצים להרשים מישהו או להפוך לסופרים אלא כי משהו בפנים ביקש לצאת. חזרו לשורש העניין – זה ירגיע אתכם.

 

8# שתפו אדם אחד שאתם סומכים עליו – בטיוטה מבולגנת בכוונה.

תגידו לו מראש: "זה מבולגן, לא ערוך, אבל רציתי לראות איך זה נשמע בקול רם." לפעמים עצם השיתוף מפיג את הפחד הגדול מהחשיפה.

 

📘 רוצה לדעת איך לעבור מהטיוטה הראשונית לספר שלם, ברור, מרגש ומקצועי – בלי לוותר על הקול שלך או להיחנק מהפחד?

אם קראתם עד כאן, כנראה שהסיפור שלכם יושב אצלכם כבר הרבה זמן ורק מחכה שתיתנו לו מקום.

כדי לעזור לכם בכך הנה מדריך חינמי קצר ומעשי שהכנתי למענכם:

 

4 הפעולות שאתה חייב לעשות כדי להוציא לאור את סיפור חייך המרתק

המדריך יעזור לך להבין:

✔ איך לעבוד נכון עם טיוטות.

✔ איך לערוך בלי לאבד את האמת שלך.

✔ איך להפוך קטעים מבולגנים לפרקים ברורים.

✔ ואיך להגיע לרגע שבו תוכל להגיד לעצמך: "עשיתי את זה כמו שרציתי — למרות הפחד."

ובפנים גם:

הזמנה לשיחת ייעוץ אישית – במתנה, וללא התחייבות.

כדי שתוכל לבדוק בשקט, אם ואיך נכון לך להתקדם.

לחצו כאן להורדת המדריך בחינם.

כי הסיפור שלך ראוי לצאת לאור – בדיוק בקצב שלך. בדיוק בקול שלך.

לחיי סיפור חייך המרתק,

דפנה.