איך לכתוב על חוויות קשות בלי להציף הכול מחדש

בזמנים של הפסקת אש בתקופות מלחמה ורגעים של שקט יחסי מתעורר אצל אנשים רצון לכתוב את מה שעברו וחוו אבל עם זה עולה גם הפחד שאם הם יתחילו לכתוב, זה יציף הכול מחדש.

זה פחד אמיתי וטבעי שקורה דווקא בזמני רגיעה כי כשאנחנו בתוך האירועים הקשים והמורכבים, הגוף "מחזיק" אותנו מתפקדים על אוטומט, בהישרדות. הוא מחזיק אותנו חזקים כדי שנוכל להתמודד עם האתגרים.

אבל אז כשמתחיל שקט, כשהלב והגוף כבר לא חייבים לתפקד ולהיות דרוכים בכל רגע, ומתיישבים לכתוב את מה שאירע, הזיכרונות, התמונות, הקולות והתחושות עלולים לצוף. לפעמים זה מגיע כבכי שלא נגמר, דופק, חרדה, בחילה, פלאשבקים, נדודי שינה או תחושה של "אני לא מצליח/ה לחזור לעצמי אחרי שכתבתי".

אם זה מוכר לכם, זה בסדר, זה טבעי, אתם בסך הכול בני אנוש. הדבר החשוב ביותר לזכור הוא שמותר לעצור בכתיבה בכל רגע, עצירה איננה כישלון אלא חלק חשוב בתהליך הכתיבה.

 

אז איך ניגשים לכתיבה בעדינות בלי להציף הכול מחדש?

 

הנה 5 טיפים פשוטים ומעשיים:

 

1) לכתוב "מסביב" לסיפור ולא ישר לצלול לתוכו

אתם לא חייבים להתחיל מהסצנה הכי קשה. אפשר להתחיל מהשוליים: מה היה לפני, מה היה אחרי, מה השתנה מאז, מה הגוף זוכר בלי להיכנס לפרטים.

הנה כמה משפטים טובים להתחלה:

"מה שאני יכול/ה לספר כרגע זה רק…"

"אני לא נכנס/ת עדיין למה שקרה, אבל אני זוכר/ת את…"

 

2) כתיבה במינון קטן ומוגדר מראש

הרבה פעמים הצפה מגיעה כשאין גבול, לכן חשוב לשים גבול מראש, למשל: 5 דקות כתיבה, 10 שורות, פסקה אחת. לאחר מכן עוצרים גם אם יש לכם עוד מה לספר.

 

3) יוצרים "סולם" של התקדמות מדורגת בכתיבה

• יום אחד כותבים רק רשימה של מילות מפתח.
• יום לאחר מכן כותבים משפטים קצרים.
• יום לאחר מכן כותבים תיאור קצת יותר מפורט.

בכל שלב מתקדמים קצת, ולא מדלגים על שלבים.

 

4) לסיים כל כתיבה ב"סגירה"

אל תסיימו לכתוב כשאתם באמצע הסערה. סיימו בשורה שמחזירה אתכם אל הקרקע, אל הרוגע.

דוגמאות:

• "עכשיו אני כאן, בבית."
• "אני מסיימת להיום."
• "אני שותה מים ונושמת 3 נשימות."

זו דרך לעזור לגוף להבין שהכתיבה הסתיימה להיום והוא יכול להירגע.

 

5) לבחור זמן ומקום בטוחים לכתיבה

מומלץ לא לכתוב לפני השינה אם זה מציף אתכם. לפעמים עדיף לכתוב במהלך היום או כשיש אחר כך אפשרות לדבר עם אדם קרוב. כתיבה עדינה היא כתיבה שמכבדת את מערכת העצבים שלכם.

 

לסיכום, כתיבה של חוויות קשות לא אמורה להפוך לעונש. אתם לא כותבים כדי להכאיב לעצמכם, אתם כותבים כדי לנשום. ואם היום זה יותר מדי, זה בסדר גמור, כתבו ביום אחר. מותר לחכות ומותר לחזור לזה בעדינות כשיתאים לכם.

 

📘 רוצה תהליך מסודר שיעזור לך לכתוב בלי להילחץ?

 

הכנתי עבורך מדריך חינמי:

4 הפעולות שאתה חייב לעשות כדי להוציא לאור את סיפור חייך המרתק

 

עם צעדים פשוטים שיעזרו לך להתחיל, לארגן חומרים ולהתקדם בקצב נכון.

 

🟢 להורדת המדריך החינמי לחצו כאן.