טכניקה אחת פשוטה, שיכולה להוציא ממך מילים שלא ידעת שיש לך.
לפעמים כל מה שיש לנו זה רגע, תמונה קצרה בזיכרון, מילה שנאמרה או תנועה שקטה. זה מרגיש קטן מדי בשביל סיפור חיים שלם, אבל עמוק מדי בשביל שיישאר רק בראש.
דווקא ברגעים כאלה שיר קצר או סיפור קצר יכולים להיות הדרך הכי מדויקת לכתוב. לא צריך לבנות עלילה או להתחייב לפרויקט גדול. צריך רק לתת לרגע להיות על הדף.
זיכרון מהמקלט – רגע של פחד (משתפת מזיכרון קטנטן אישי שלי מהמלחמה עם איראן ביוני 2025)
3:00 לפנות בוקר. אזעקה חותכת את הלילה. אני קמה, מפוחדת, מצטרפת לשיירת השכנים הסהרוריים בירידה השקטה למקלט קטנטן, אפל וצפוף.
במקלט סצנה הזויה מהסרטים – בחורה מדברת אל תינוקה המצחקק, בחור חבוי מחזיק פעוט בידיים רועדות, מתרגלי היוגה מהסטודיו שממול עומדים מיוזעים ושלווים. הכלבים נרגעים בין הרגליים של בעליהם, עוברים מדייר לדייר, מכשכשים ומלקקים.
דייר קבוע משמיע מבזקים בנייד שלו, מעדכן באדישות איפה היו נפילות.
ואני, מרגישה סחרחורת ככל שעובר שם הזמן המתוח, על סף התעלפות, נאבקת לא לאבד את האוויר.
"מה זה המדינה המשוגעת הזאת?" עובר לי בראש.
זה הזוי. זה עצוב. זה קשה. למה בכלל עליתי לארץ המובטחת?
מתוך הזיכרון הזה אפשר לכתוב בכל מיני דרכים.
הנה שתיים מהן:
- שיר קצר
שלוש בלילה / אזעקה מפלחת
מקלט נמוך-קומה ולח.
עיניים ריקות, תינוק מצחקק, כלב מכשכש.
האוויר דחוס והנשימה נגמרת.
יש מלחמה – יש פחד.
עצב וייאוש בארץ המובטחת.
- סיפור קצרצר
היא ירדה למקלט כמו כולם, לא באמת זוכרת איך. רק זוכרת את התקרה הנמוכה, התינוק המצחקק, הריח של אימון שהופסק באמצע. איזו הזיה!
זוכרת את הדופק בלב, את הידיים שלה מחזיקות את הראש, כאילו ייפול.
"מה זה המדינה המשוגעת הזאת?"
ואיש לא ענה. רק הבום נשמע ממש בקרבה.
ועכשיו תרגיל כתיבה בשבילכם
אם גם לכם יש זיכרון מאז שנשאר, קחו דף ריק או פתחו פתק חדש בטלפון, וכתבו:
"מהו הרגע הקטן שאתם לא מצליחים לשכוח מהמלחמה או מה-7.10?"
תארו אותו כמו שהוא בלי ליפות ובלי להסביר.
אחר כך, נסו לנסח אותו מחדש: כשיר קצר, סיפור קצר או אפילו כמכתב לעצמכם של אז.
זה לא חייב להיות מושלם, זה רק צריך להיות אמיתי.
רוצה כלים נוספים שיסייעו לך להפוך זיכרונות לטקסטים עוצמתיים?
הכנתי עבורך מדריך חינמי:
"4 הפעולות שאתה חייב לעשות כדי להוציא לאור את סיפור חייך המרתק"
עם כלים פשוטים שיכוונו אותך איך לכתוב, לערוך ולהישאר נאמן לקול שלך.
