בתקציר של עבודה אקדמית יש בדרך כלל 4 חלקים:
חלק 1: מבוא – מטרת המחקר
כדי למשוך את עין הקורא ולעניין אותו במה שחקרתם, מתחילים בהגדרה ברורה של מטרת המחקר שלכם. לאיזו בעיה מעשית או תיאורטית מגיב המחקר או מהי שאלת המחקר שלכם.
השתמשו בפעלים כמו "לחקור", "לבדוק", "לנתח" או "להעריך" כדי לתאר בדיוק את מה שהתכוונתם לעשות.
את החלק הזה אפשר לכתוב בלשון הווה או בעבר, אך לא בלשון עתיד כי המחקר כבר הושלם.
לדוגמה:
טעות: במחקר ייחקר הקשר בין שתיית משקאות אלכוהוליים לתאונות דרכים.
נכון: במחקר נחקר הקשר בין שתיית משקאות אלכוהוליים לתאונות דרכים.
אפשר לכתוב כמה מילים על הנגיעה של נושא המחקר שלכם לחברה או לאקדמיה, אך אין לכתוב מידע מפורט על הרקע.
אם בתקציר אתם משתמשים במונחים ומושגים מיוחדים שלא יהיו מוכרים לקורא האקדמי הממוצע, או שיש להם כמה משמעויות, ועלולים להתבלבל ביניהן, כתבו הגדרה תמציתית שלהם.
חלק 2: שיטת המחקר
כתבו תיאור פשוט (במשפט אחד או שניים) של שיטת המחקר שנקטתם כדי לענות על שאלת המחקר שלכם. באילו כלים מחקריים השתמשתם – האם המחקר מבוסס על תצפיות, שאלונים, ראיונות עומק, ניסויים, קבוצות מיקוד או ניתוח תוכן וכדומה.
המטרה כאן היא לא לתת דין וחשבון על החוזקות והחולשות של המתודולוגיה, אלא להסביר לקורא בקצרה מהי הגישה והנהלים שנקטתם.
התיאור נכתב בדרך כלל בלשון עבר כי הוא עוסק בפעולות שכבר הושלמו.
לדוגמה:
טעות: ייערכו ראיונות מובנים עם 150 עצמאים.
נכון: נערכו ראיונות מובנים עם 150 עצמאים.
חלק 3: תוצאות המחקר
ציינו בקצרה את תוצאות המחקר העיקריות. אם המחקר שלכם ארוך ומורכב, סביר להניח שלא תוכלו לכתוב בתקציר את כל הממצאים, לכן נסו לציין רק את הממצאים החשובים ביותר – אלה שיאפשרו לקורא להבין את המסקנות שלכם.
חלק זה של התקציר יכול להיכתב בלשון הווה או עבר.
לדוגמה:
טעות: בניתוח ייראה מִתְאָם (קורלציה) חיובי בין שתיית משקאות אלכוהוליים לתאונות דרכים.
נכון: בניתוח נראָה מִתְאָם חיובי בין שתיית משקאות אלכוהוליים לתאונות דרכים.
נכון: בניתוח רואים מִתְאָם חיובי בין שתיית משקאות אלכוהוליים לתאונות דרכים.
חלק 4: דיון במסקנות
כאן המקום לדון במסקנות העיקריות של המחקר שלכם: מהי תשובתכם לבעיה או לשאלה? על הקורא לסיים בהבנה ברורה של הנקודה המרכזית שהמחקר שלכם הוכיח או טען.
אם יש מגבלות חשובות למחקר שלכם (לדוגמה, הקשורות לגודל המדגם או לשיטה), צריך לציין אותן בקצרה בתקציר. זה מאפשר לקורא להעריך במדויק את האמינות ואת יכולת ההכללה של המחקר שלכם, כלומר את המידה שבה ניתן להכליל קביעה או עיקרון באמצעותו.
אם המטרה שלכם הייתה לפתור בעיה מעשית, הדיון שלכם עשוי לכלול המלצות ליישום, ואם זה רלוונטי, תוכלו להציע בקצרה הצעות למחקר נוסף.
את המסקנות כותבים בדרך כלל בלשון הווה.
לדוגמה:
טעות: הגעתי למסקנה/הסקתי ששתיית משקאות אלכוהוליים מעלה את הסיכוי להתרחשות תאונות דרכים.
נכון: אני מסיקה ששתיית משקאות אלכוהוליים מעלה את הסיכוי להתרחשות תאונות דרכים.
בחלק ה-3 בסדרה אתן לכם כמה טיפים שיעזרו לכם במלאכת כיווץ עבודת המחקר הגדולה לכדי תקציר של עמוד או שניים – משימה שנשמעת בלתי אפשרית!!!
