דוגמה או דוגמא?
סדנה או סדנא?
להלן תיאור קצר של ההשתלשלות של אופן כתיבת המילים ודומותיהן:
הסיומת הארמית ־ָא היא במקורה מקבילה לה"א הידיעה. למשל דַּרְכָּא = הַדֶּרֶךְ, עָלְמָא = הָעוֹלָם.
בלשון חז"ל הסיומת ־ָא באה גם כשהשמות אינם מיודעים. לדוגמה: עסקא = עסק או העסק, פיסקא = פיסקה או הפיסקה.
לשפה העברית נכנסו כמה שמות ארמיים עם סיומת ־ָא, והם נתפסו בה כשמות ממין נקבה בגלל זהות הצליל לסיומת הנקבה העברית ־ָה. למשל: סדנא, גרסא, בעיא, סוגיא, דוגמא, טבלא ועוד. שמות אלו נכתבים בנטיית היחיד בדיוק כמקביליהם העבריים בעלי הסיומת ־ָה, ובאה בהם תי"ו הנקבה. למשל: טבלת אקסל, גרסת הנאשם, דוגמת עריכה.
האקדמיה ללשון העברית החליטה שמילים אלו ייכתבו ביחיד עם ה"א בסופן, בדיוק כמו המילים ממין נקבה המסתיימות בתנועת a. למשל: עסקה, עובדה, פסקה, סדנה, גרסה, בעיה, סוגיה, דוגמה, טבלה, קופסה. כך גם מילים שבמקורן הארמי הן ממין נקבה: משכנתה, שאילתה, אסמכתה.
את צורת הרבים אפשר לכתוב עם סיומת ־אוֹת או עם סיומת ־וֹת. למשל: טבלאות או טבלות, דוגמאות או דוגמות, גרסאות או גרסות, פסקאות או פסקות.
אבל בצורת הנסמך-יחיד לא שמים אל"ף: נכתוב: גרסת בטא ולא: גרסאת בטא.
בשמות הנחשבים שמות פרטיים לא כותבים ה"א במקום אל"ף. למשל: שמות הטעמים (אתנחתא, פשטא, סגולתא וכו'), שמות חיבורים (גמרא, מכילתא, תנחומא וכו') ושמות פיוטים (קדושתא וכו').
מילים שאינן שמות ממין נקבה, אפשר לכתוב בה"א או באל"ף. למשל: תנא/תנה, בר סמכא/בר סמכה, גרידא/גרידה, בעלמא/בעלמה.
כמה דוגמאות מטקסטים אקדמיים:
• מקובל לחשוב שמוטציות סרטניות פועלות בתאים באופן אוטונומי, אולם מצאנו כי תוצר של חיידק המעי (לדוגמה מטבוליט הקרוי חומצה גאלית) נחוץ לפעילות מעוררת סרטן של מוטציות ב-p53.
• בחודש אוקטובר נערכה במנצ'סטר שבבריטניה סדנה משותפת של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים ושל החברה המלכותית הבריטית בנושא Materials Science.
• ריבוי הגרסאות, שעולה בהרבה על מספר האגדות אצל פילון ויוספוס גם יחד, מעיד על עניין רב של חז"ל בתרבות שסבבה אותם ועל היכרות עמוקה עימה.
